עשו עליי כתבה

מעניין איך זה ששיגור החוצה של מייל אחד (או בכל אמצעי בעצם) יכול להביא הפתעה שלא ציפינו לה.

זה בדיוק מה שקרה לי.


באיזור אוקטובר שלחתי מייל לרשימת התפוצה שלי ובו סיפרתי על המקרה המעניין שקרה עם גיפים שיצרתי לכיף ואיכשהו הובילו אותי ליצור הקורס הדיגיטלי הראשון שהוצאתי לאוויר – ליצור גיפים בעצמך.

קיבלתי מלא תגובות מגניבות למייל מאנשים נחמדים מאוד, אחת מהן הייתה מבחורה בשם ליאור. לא דיברנו בעבר, אבל היא פירגנה לי והיה כיף.

ההודעה שליאור השיבה על המייל ששלחתי

כשאני מתכתב עם אנשים באינטרנט, במיוחד אם זה אדם זר, אני מנסה לזהות פרטים עליו כדי להכיר אותו יותר. בהסתכלות חפוזה, ראיתי שהיא כתבה בחתימה שלה שהיא כותבת לכל מני מקומות על כל מני דברים. שאלתי אותה לגבי זה:

שאלתי אותה

מפה לשם פטפטנו קצת במיילים הלוך ושוב, בשביל להכיר ולדעת קצת יותר אחד על השני, רק כי זה מאוד נחמד להכיר אנשים חדשים.

ופה זה הסתיים.


לאחר כמה שבועות קיבלתי ממנה מייל והיא סיפרה לי שהיא מתחילה לכתוב במדור חדש בעיתון "מקור ראשון" ושאלה אם ארצה שהיא תראיין אותי.

שהיא תראיין אותי??? אני לא רגיל לזה, זה נשמע לי חדש וגם קצת מפחיד, למרות שזה היה מאוד מחמיא ומרגש שהיא הציעה לי את זה. היססתי הרבה ולקח לי יומיים להשיב לה על זה, הייתי צריך קצת לחשוב ועדיין התלבטתי.

החלטנו שנדבר קצת ונעמיק, היא הסבירה לי יותר ובסוף החלטתי שאשים את הפחד בצד ונלך על זה.

זה היה קצת פחות מפחיד כי זה לא היה ב"לייב", אלא יכלתי להקליד את התשובות שלי באופן מושכל, זה בהחלט שיכנע אותי שנעשה את זה.

היא כתבה לי רשימה של שאלות ועניתי עליהם בקובץ וורד ושלחתי לה.

לאחר דיבור איתה, הבנתי שזה צריך להיות קצר יותר, אז בהחלט עשינו את זה כך (והתוצאה בסוף הדף הזה), אבל האמת היא שלדעתי יש משהו בגירסה המקורית שחבל לי להעלים מן העולם, אז הנה הקובץ הלא ערוך ששלחתי לה – הראיון המקורי.


חשבתי שפה זה הסתיים, אבל לא!

פתאום בחורה אחרת שעובדת בעיתון כותבת לי הודעה בווצאפ: "היי, אני רוצה לקבוע יום שיגיע הצלם".

צלם!??!

לא תיארתי לעצמי שיגיע צלם בשביל הכתבה, אבל זה קרה.

הם ביקשו שזו תהיה תמונה עם איזשהוא חפץ או כלי שאני משתמש בו. אבל האמת? הכלי העיקרי שלי הוא עכבר ולא נראה לי שזה הכי מייצג את העשייה שלי, אז החלטתי שבנוסף לכך אביא גם את אחת היצירות הממוסגרות שלי.

הצלם צילם את שניהם, אחת עם העכבר ואחת עם היצירה שלי, אני רק יכלתי לקוות שיבחרו בתמונה שרציתי.

אז החזקתי אצבעות חזק…


כעבור שבוע קיבלתי מייל מרגש ובה צילום של הכתבה שהולכת להיות מודפסת. כמה התרגשתי!

כתבה על תחום עיצוב אותיות עם אלרון בוקאי הפונטון
הכתבה על עיצוב אותיות

לאחר כמה ימים גיליתי שהכתבה גם פורסמה באינטרנט, מסתבר.


כל הערבוביאדה של הכתבה וסיכום סוף שנת 2020 טלטלו אותי רגשית (בקטע טוב מאוד כי מדובר בהרבה חדשות טובות), אבל היה לי קשה להכיל את כל זה. לקח לי זמן.

אחרי שנרגעו הרוחות שבתוכי, ישבתי לעצב את המשפט "תודה על הזכות ליצור" ולכתוב על מה שהרגשתי לגבי זה באינסטגרם שלי.


אומר שוב: ליאור, תודה על הזכות להכיר אדם נחמד כמוך! וגם על ההזדמנות המרגשת שהיססתי לעשות בהתחלה אבל מאוד עזרת לי לשנות את דעתי. ❤

דברים שאני כותב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?