מתי לזרוק חפצים? מתי להניח לפרוייקטים? מתי לזנוח רעיונות? מתי לעזוב משהו או מישהו?

יש שני תנאים לכך:

אתה לא יכול לעזור לָדבֿר והָדבֿר לא יכול לעזור לך.

זה הכל מסתכם בעזרה. כמה פשטות.


מתי נדע שכדאי להרפות? הכלל תקף לכל היבט בחיים:

בחפצים: אתה לא יכול לעזור לחפץ; החפץ לא יכול לעזור לך.

ברעיונות: אתה לא יכול לעזור לרעיון; הרעיון לא יכול לעזור לך.

בפרוייקטים: אתה לא יכול לעזור לפרוייקט והפרוייקט לא יכול לעזור לך.

בחברים: אתה לא יכול לעזור לחבר והחבר לא יכול לעזור לך.

בבן/בת זוג: אתה לא יכול לעזור לבן/בת הזוג; בן/בת הזוג לא יכול/ה לעזור לך.


זה עובד גם הפוך.

מתי נדע שכדאי להחזיק משהו בקרבתנו?

אותם התנאים בדיוק:

אתה יכול לעזור לָדבֿר, הָדבֿר יכול לעזור לך.

מתי כדאי להיפגש עם חבר? כאשר אנחנו יכולים לעזור לחבר והחבר יכול לעזור לנו.

מתי כדאי להמשיך בפעילות? כאשר אנחנו יכולים לעזור לפעילות והפעילות יכולה לעזור לנו.

מתי כדאי לבשל? כאשר אנחנו יכולים לעזור לבישול, והבישול יכול לעזור לנו.

מתי כדאי להזמין אוכל מבחוץ? כאשר אנחנו יכולים לעזור לאוכל להגיע מבחוץ (בעזרת רכישה) ואוכל מבחוץ יכול לעזור לנו.

מתי כדאי להמשיך להיות בקשר עם לקוח? כאשר אנחנו יכולים לעזור ללקוח, והלקוח יכול לעזור לנו.


דוגמאות מהחיים שלי

סדר בכלי כתיבה

לפני כמה ימים רציתי לעשות סדר במגירה שלי. הייתה לי קופסה גדולה ובה מונחים כל כלי הכתיבה שלי. טושים, עטים, עפרונות ועוד. חלק עובדים וחלק לא.

רציתי לעשות סדר.

איך עושים סדר? משאירים רק מה שיכול לעזור לך, או שאתה יכול לעזור לו.

זה המבחן:

לקחת עט, לצייר על נייר. האם הטוש עובד? עובד=יכול לעזור לך. לא עובד=לא יכול לעזור לך.

אם הוא לא עובד: האם אתה יכול לעזור לעט? (למלא אותו בדיו חדש?) אם כן, האם אתה רוצה לעזור לו? (למלא בו דיו חדש)? אם כן, תעזור לו (תמלא דיו חדש).


יצירה/מכירת פונט

כשאני יוצר פונט, אני עוזר לו. כשאני לא יכול ליצור אותו יותר, אני כבר לא יכול לעזור לו.

כשאני מוכר פונט או משתמש בו, הוא עוזר לי. כשאני לא יכול עוד למכור את הפונט הזה או שלא שימושי עבורי בעיצובים, הוא כבר לא יכול לעזור לי.

ובהרחבה:

האמת היא שכשאני יוצר פונט, זו עזרה הדדית כאן ועכשיו. אני עוזר לו, אבל גם הוא עוזר לי.

אני עוזר לו על ידי כך שאני יוצר את האותיות שבו, ממציא אותן, מסדר אותן, מלטש אותן. נותן לו שם, מעצב איתו. אני עוזר לו.

הוא עוזר לי על ידי כך שהוא מעביר לי את הזמן בנועם בזמן היצירה שלו, הוא נותן לי מה לעשות, עצם היותו נותנת לי השראה, מאפשר לי דרך להביע את עצמי, גורם לי להרגיש יצירתי. זה בתור התחלה העזרה שלו אליי.

פוטנציאלית, הוא יכול לעזור לי בעוד דרכים: גם כלכלית אם אמכור אותו לאחרים וגם בעיצובים שלי אם אעצב איתו לעצמי או ללקוחות.


האינסטגרם שלי

אני מתפעל את האינסטגרם שלי באופן יומיומי, ויש לכך רק סיבה אחת:

אני מרגיש שאני יכול לעזור למרחב באינסטגרם (לשתף תהליכי יצירה שעשויים לעזור לאנשים או לתת להם השראה), ואני מרגיש שהמרחב של האינסטגרם (קהל העוקבים שלי) יכול לעזור לי על ידי כך שהם נותנים לי פידבקים או מעודדים אותי להמשיך.


הפקת מוזיקה

בעבר הייתי יוצר מוזיקה אלקטרונית, לכיף שלי. אבל עצרתי.

למה עצרתי? אז, לא הבנתי למה.

אבל בהסתכלות לאחריות, אותו הכלל חל גם כאן:

עצרתי לאחר שהרגשתי שלא יכולתי לעזור עוד לשיר מסויים. לא יכולתי עוד ליצור אותו, לא הצלחתי עוד לשפר אותו. לא יכולתי עוד לעזור לו.

עצרתי לאחר שהרגשתי שהשיר לא יכול עוד לעזור לי. שאני לא אקבל ממנו עוד תובנות, לא אקבל ממנו עוד תחושה של הנאה. למעשה, כבר נמאס לי לשמוע אותו בלופים. הוא כבר לא עוזר לי.

וזה מוביל אותי לתובנה:

אדם מפסיק פעילות מסויימת רק לאחר היה לו כישלון לעזור לאותה הפעילות.


התקווה לעזרה

ישנה סיבה אחת מדוע אנשים שומרים דברים – הם מקווים שהם יוכלו לקבל עזרה מהדבר בעתיד, או שהם מקווים שהם יוכלו לעזור לדבר בעתיד.

זה נכון גם כלפי חברים ובני משפחה: אנחנו נרצה לשמור אותם כל עוד אנחנו מצליחים להמשיך לעזור להם וכל עוד הם מצליחים להמשיך לעזור לנו.

לפני מספר שבועות התלבטתי אם לזרוק מחברות ישנות שבהן עיצבתי אותיות. את רובן שמרתי בארון (ובכך עזרתי להן להמשיך להתקיים). אתם יכולים לנחש את הסיבה: מהתקווה שבעתיד, יום אחד כשאפתח אותן בנקודת זמן חדשה, הן יוכלו לעזור לי: לתת לי השראה, רעיונות, או תחושה טובה של נוסטלגיה.

זה לא כלל חדש, וגם לא צריך לחשוב כדי ליישם אותו. הכלל הזה פותח אך ורק מהתבוננות על החיים. האדם מיישם את הכלל הזה, בין אם הוא מודע לכך או לא.


לימוד של מילים

אם אנחנו קוראים טקסט ובמשפט מסויים מופיעה מילה שאנחנו לא מכירים, יש לנו שני ברירות:

או לתת לה לעזור לנו (לשים לב אליה), או לא לתת לה לעזור לנו (להתעלם ממנה).

אם נתעלם ממנה (לא ניתן לה לעזור), לא נבין את המשפט במלואו (היא לא תעזור לנו). נצטרך לקרוא 'מסביב' לה, וזה יהיה פספוס, כי אולי לא נבין את המשפט כפי שהמחבר התכוון שנבין אותו.

אם ניתן לה תשומת לב (ניתן למילה לעזור לנו), אולי נקלוט שאנחנו לא לגמרי מכירים אותה. אנחנו לא יודעים מה היא אומרת. אין לה משמעות עבורנו, לבדה.

בשלב זה, יש לנו הזדמנות למצוא לה את המשמעות (ובכך, לעזור לה). אנחנו יכולים לחפש אותה במילון, אנחנו יכולים לשאול את מי שלידנו מה אומרת המילה. העיקר שנעזור לה לקבל משמעות.

אחרי שעזרנו לה (נתנו לה משמעות), היא לפתע תוכל לעזור לנו בחזרה – כי אנחנו מבינים מה היא אומרת, מה המשפט אומר ולמה המתחבר התכוון כשהוא כתב את הטקסט.


המאמר הזה

בעת יצירתו, הוא עוזר לי להתבונן על החיים שלי ולקבל תובנות. הוא עוזר לי.

אני מניח שלאחר זמן, בעת קריאתו המחודשת, הוא יזכיר לי תובנות שאולי הספקתי לשכוח, ובכך, הוא יעזור לי שוב.

יכלתי לשמור אותו לעצמי, אבל בחרתי אחרת. למה בחרתי לשתף אותו באופן ציבורי?

הוא עשוי לעזור לאחרים: לתת לאנשים הזדמנות להתבונן על החיים שלהם עצמם.


החיים בכללותם מסתכמים בעזרה:

לֵמַה אתם יכולים לעזור? מה יכול לעזור לכם?

דברים שאני כותב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?