מה עכשיו?

כשהפרויקט האחרון הסתיים –

והמשחק נגמר –

בדממה רועמת ומסעירה,

שאלת:

עכשיו מה?

חיכית לתשובה אחת מתוך ים האפשרויות המרצדות מול עיניך.

אבל צָפו כמה תשובות, וכולן נוצצות בשווה.

בהתלהבות מהוססת, בחרת רק אחד.

לא האחד הנכון; פשוט אחד שהוא נכון;

והתחלת איתו.

כשרגעי הסבל – המחופשים לרגשות – אמרו לך "שלום", אמרת להם "שלום" בחזרה, מתוך נימוס, למרות שכל מה שרצית לעשות זה לשתוק, לעצור, לוותר ולישון.

המשכת לומר "שלום" בהתמדה, בכל ביקור, בכל תחפושת שאיתם הגיעו.

לעיתים, גם התאשרת.

הסוף הגיע – ואיתו השקט – מלווה בניצחון או בהפסד.

ועכשיו

רגע של אתנחתא.

אחת כזו,

ארוכה.

ומבלי ששמת לב, היא הגיעה שוב –

דממה רועמת ומסעירה –

והביאה איתה מתנה;

שאֵלה:

עכשיו מה?

מה המשחק הבא?

דברים שאני כותב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?