למה בכלל צריך רשימת משימות?

בתור פרילאנס חופשי בלי יומן צפוף או לו"ז ובלי בוסים, אני מוצא את עצמי הרבה פעמים במצב של חוסר מעש.

אפשר להגיד שזה מעצלנות, פינוק, או מותרות, זה לא ממש חשוב.

יש אמת בכך שיש כיף בחופש.

אפשר לרבוץ במיטה, לנגן בגיטרה, להרהר או לאכול בנחת.

אבל למען האמת, כשהחופש הוא מוחלט, זה לא כל כך מעניין, אפילו די משעמם בשלב מסויים.

אפשר גם להשתעמם מהשיעמום.


אתמול בערב קיבלתי באופן מקרי 3 משימות דחופות מ־3 אנשים שונים, כשכל משימה הייתה שונה ולא שגרתית, עבודות מסוג שאני לא צופה לקבל בדרך כלל.

  • לפצל קטע סאונד ארוך לקטעים קצרים.
  • לשמור על הכלבים של השכנה.
  • לעצב שלטי רחוב מומצאים לסרט שחברה מפיקה.

למעשה כל ה־'קרייסיסים' האלה הגיעו אליי בצפיפות, כמעט בטווח של שעתיים אחד מהשני. והאמת, זה היה די מרגש – אפילו מעניין! איך אצליח לעשות את שלושתם? האם אספיק את כולם היום?

המנועים החלו לפעול. הייתה חשיבה מועטת והרבה עשייה, מרץ ומוטיבציה.

אפילו שלא נהנתי מתהליך פיצול קטע הסאונד כי זה היה תהליך רפיטיטיבי ומשעמם, זה היה יותר מעניין מאשר לרבוץ במיטה ולשמוע מוזיקה מהרמקולים.

ואז סיימתי את המשימות.

שמחתי לכמה רגעים.

ושוב חזרה שגרת השקט.


שאלה שעלתה במוחי בעת כתיבת שורות אלה:

למה אי אפשר שאני אמציא לעצמי 'קרייסיסים'?

הרי הכל העניין טמון במטרות מנוגדות שיוצרות אצלנו עניין בחיים. (לדוגמא, השעון לא עובד בעת שאנחנו רוצים שהוא יעבוד.)

זה לא חשוב מי מביא לנו אותם, כל עוד הן אמינות מספיק בשבילנו, ברמה כזו שאנחנו מאמינים שהן קרייסיס.

אז עשיתי טו־דו־ליסט.


יש משהו מאוד מרגש בלתכנן את המחר.

עם כמה שזה חשוב לתכנן את היום ואמור להפוך לשגרה (במיוחד אצל עצמאים), לפעמים אני שוכח לעשות את זה, או שאני עושה את זה באופן לקוי – כותב ברשימה ים־דברים שאני צריך לעשות ולא בהכרח רוצה לעשות, ואז כשהבוקר מגיע בכלל לא בא לי להסתכל על הרשימה.

כשאני חושב על זה, זה קרה לי די הרבה פעמים, ובגלל זה הפסקתי להשתמש ברשימת משימות לאורך תקופה, עד שנזכרתי כמה רשימות יכולות להועיל לי.

אבל רשימות לא חייבות להיות רשומות בצורה לקויה ו'חסרת חיים'. עושים את זה כך:

בזמן שרושמים את המשימות למחר, עוצרים וחושבים:

'מה ישמח אותי לעשות מחר?' או 'איזה דבר שאוכל לעשות מחר עשוי לתת לי רגע קטן של אושר?'

לרשום את אותם הדברים.

אלה לא חייבים להיות דברים גדולים, ההיפך הוא הנכון – אפשר גם לכתוב לסדר את המיטה, לאכול ענבים או להחליט איזה ארוחה נכין לעצמנו בבוקר. עדיף לכתוב דברים קלים, כך שנזכה לסמן וי על הנייר ולקבל את מנת הדופמין שאנחנו ראויים לה.

אבל איך יודעים שעשינו את זה נכון?

אם יש תחושה של פרפרים קלים בבטן, התרגשות, או חשק עז שכבר המחר יגיע, סימן שזה To-Do-List מוצלח.


אני למשל דמיינתי שיהיה לי נעים להתחיל את היום עם תחושה שהגוף שלי רענן יותר, במיוחד כי אני יושב על המחשב רוב היום – אז בחרתי לכתוב שמחר כשאתעורר ב־12:00 (כן, כן) אעשה אימון בוהריים קצר:

זה לא אימון קשה מדי. תמיד להתחיל בקטן, זה עדיף מכלום.

כתבתי גם שארצה לנגן בגיטרה במשך נר אחד, אחרי שאסיים ברצף את חמשת שעות העבודה המתוכננות על אתר שאני עובד עליו.


טיפ אחרון וקטן למנבי העתיד

אומנם יש התרגשות מהטו־דו־ליסט שרשמתי לעצמי, אבל זה לא אומר בהכרח שהיום יפעל כפי שתוכנן על הנייר. בכל אופן – אלה החיים, מפתיעים אותנו לפעמים.

במילים אחרות, אין צורך להרביץ לעצמנו במילים קשות אם לא הספקנו הכל.

תמיד אפשר לנסות שוב, למחרת.

6:06. לילה טוב.

דברים שאני כותב, סיפורים מחיי היומיום שלי

2 מחשבות על “למה בכלל צריך רשימת משימות?

  1. אני אוהבת לעשות רשימות ולמחוק עם טוש אדום כל מה שעשיתי ובסוף היום להעביר לרשימה חדשה את מה שנשאר ולדאוג שעד יום חמישי אין זכר לרשימה!!!

    1. נשמע טוב! אני עושה משהו דומה. לא בטוש אדום, אלא בקוביות חלולות שאני מסמן ב־V.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?