איך לזהות מורה טוב (ומה הם תפקידם של מורה ותלמיד)

מורה טוב בבסיסו צריך להיות במקום מדורג גבוהה יותר מהתלמיד, אחרת הוא אינו יכול להוביל אותו גבוה יותר.

לאחר מכן, מורה טוב עושה שלוש דברים בלבד:

  1. מברר מה היעד של תלמידו.
  2. מזהה את מיקום התלמיד שלו.
  3. מוליך את התלמיד בצורה מדורגת – צעד אחד בכל פעם – לעבר היעד של התלמיד.

מורה אשר עושה את שלושתם, מצליח בתפקידו כמורה.

טעותו של מורה לא טוב הוא שהוא עושה רק אחד מהם ואת האחרים לא, או שאינו מבצע את שלושתם.

הראשון דורש לדעת לָמה להעביר.

השני דורש לדעת מה להעביר.

השני דורש לדעת איך להעביר.

לָמה להעביר

היעד של התלמיד צריך להיות ברור למורה.

מבלי שהמורה יבין למה התלמיד שלו הגיע ללמוד, הוא לא יוכל לעזור לו באמת.

מה להעביר

מורה טוב יחסוך מהתלמיד מידע אשר לא רלוונטי לשלב שבו התלמיד שלו נמצא. הוא ייתן לתלמיד רק מידע אשר יכול להועיל לו ובהתאם לרמה הנוכחית שלו.

מורה טוב עשוי לדעת הרבה. אך חשוב מכך, הוא יודע להעריך חשיבות של נתונים ביחסם אחד לשני. לא מציף את התלמיד בשפע של מידע, אלא הוא מסוגל לקבוע אילו פיסות ידע נחוצות ואיזה לא כדי שהתלמיד שלו יעלה מדרגה אחת למעלה. הוא יסנן החוצה דברים שלא רלוונטים לביצוע הצעד הזה.

איך להעביר

ישנן הרבה דרכים ושיטות להעביר ידע, אך אלה הם שני היסודות:

לימוד

רצוי שמורה יהיה בעל נכונות להקשיב לתלמידו, וגם רצוי שמורה יוכל להביע את רעיונותיו בחופשיות.

יישום

רצוי שמורה יהיה בעל נכונות להראות איך הדבר מתבצע, וגם רצוי שמורה יתן לתלמיד לבצע בעצמו.

תפקידו של מורה הוא לדאוג שארבעתם מתקיימים. אם אחד מהם לא יתקיים, הם עלולים להיתקל בצרות ובחוסר התקדמות לעבר היעד.


אך לא הכל על המורה.

מורה טוב תלוי גם בתלמיד טוב:

תפקידו של התלמיד

כבסיס התחלתי, תלמיד טוב משתף את המורה במטרותיו ודואג שהמורה אכן הבין אותן. אם הוא לא ידאג להבנה הזו, שניהם ילכו בערפל לקראת משהו לא ידוע, כי הוא לא הוגדר והוסכם על ידי המורה והתלמיד.

ולאחר שיש לנו את הבסיס הזה:

תלמיד טוב צריך להיות בעל נכונות להיות מובל.

תלמיד שלא מוכן להיות מובל, אפילו בידי מורה מנוסה, יוביל את ההוראה לכישלון.

אך זה גם נכון שתלמיד צריך להיות ער לפעולותיו ולהבין מה הוא עושה. רצוי שהוא יאמר למורה שלו אם יש משהו שלא הבין עד הסוף ויתעקש לקבל הסבר נוסף אם יש צורך בכך. אחרת, הוא עשוי להתבלבל או להיכשל.


המבחן האמיתי להצלחה

המבחן האמיתי להצלחה הוא משותף ותלוי במורה ובתלמיד:

מצד המורה: האם המורה הבין את יעדו של התלמיד; האם הוא זיהה היטב היכן התלמיד שלו נמצא; והאם הוא הוביל אותו בהדרגה לכיוון יעדו.

מצד התלמיד: האם הוא דאג שהמורה הבין את יעדו; ולאחר מכן, האם הוא היה בעל נכונות להיות מובל.


זיהוי מצבים של אי־הצלחה

אי־הצלחה יכולה לנבוע מצד המורה או מצד התלמיד.

זיהוי אי־הצלחה מצד התלמיד

במידה ולתלמיד יש את הנכונות ללמוד מהמורה אך הוא מרגיש שאינו מתקדם לעבר ייעדו, המצבים האפשריים הם:

  1. שהמורה לא הבין מה הוא ייעדו (למה)
  2. שהמורה לא העריך נכון את מיקום התלמיד ולכן העביר מידע לא תורם (מה)
  3. שהמורה לא עודד מספיק את התלמיד כדי לעשות את הצעד (איך).

לָמה

אם היעד לא הובן על ידי המורה, תפקידו של התלמיד לוודא כי הם אכן צועדים לקראת היעד. זה הבסיס.

מה

במצב שבו המורה העריך לא נכון את מיקום התלמיד, תפקידו של התלמיד הוא להצביע למורה על כך ולתת לו את ההזדמנות להעריך בצורה נכונה יותר, כדי שתהיה התקדמות.

איך

אך אם המורה העריך בצורה נכונה ודרך הלימוד שלו לא עובדת, אפשר לבקש ממנו לנסות למצוא דרך אחרת.


במקרה קיצון שבו אחד מהשלושה (למה, מה איך) לא אפשריים, תפקידו התלמיד הוא להחליף למורה אשר:

  1. מבין את ייעדו של התלמיד.
  2. יודע לזהות היכן התלמיד נמצא.
  3. יכול להוביל את התלמיד בהדרגה.

זיהוי אי־הצלחה מצד המורה

באותה המידה, מורה צריך לזהות אם התלמיד שלו אינו מסוגל להיות מובל. אם זה המצב, עליו לשקף את זה לתלמיד ולתת לו הזדמנות להשתנות ולעודד אותו.

במצב קיצון שבו אין שיתוף פעולה מצד התלמיד והוא נמנע מלהיות מובל בעקביות, עליו להודיע לו שאינו יכול לעזור לו. ובעתיד, למצוא תלמיד אחר אשר מוכן להיות מובל.


בהצלחה בכל אשר נִלַמד ונֵלַמד.

דברים שאני כותב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?