מכתב לעצלן שעובד קשה

מכתב לעצלן שעובד קשה

אולי יום אחד, בלי To-do-list.

אולי יום אחד מפוצץ בשגיאות מכוונות. התעסקות רק בדברים לא דחופים ולא חשובים.

אולי זה מה שאתה צריך.


הרי במהלך החיים אתה דואג לחדש מחדש את הרשימה שלך במשימות והתחושה היא שהיא רק מתגדשת עוד ועוד, ואתה בתחרות לוהטת רודף אחרי הזנב, מסמן V בריבועים השחורים שציירת, מחזיק בשתי הידיים את ההישגים היפים שהספקת, ובסוף היום: אתה עדיין לא מסופק.

זה נכון, אתה מספיק הרבה.

ברור שאתה עושה הרבה.

וזה יהיה שקר להגיד שאתה לא עובד – עובדה שיש תוצאות מסביבך שאתה יצרת.

זה בגלל שאתה יוצר. אתה יצירתי.

הרעיונות לא מפסיקים להגיע אלייך.


בעצם, הם כן מפסיקים להגיע אלייך.

ואז אתה הופך לדמות העצלן ויש לך תחושות מעורבות לגבי הדמות הזו שבעצמך. יחסי אהבה–שנאה שכאלה.

זה מה שקורה על פני השטח. מה מתרחש בין השורות?


אז כך זה מתחיל, פחות או יותר:

אתה נקלע לכל מני חובות גדולות מאוד, מעצמך או מאחרים, ובגלל שהן נמצאות בראש ה To-do-list שלך, שיקול הדעת ההגיוני שלך אומר – יירט אותן.

ייתכן שבאמת המשימות האלה לא כאלה גדולות כל כך בפועל, אבל זה לא משנה – אתה מרגיש את כובד המילים החשובות שעל גבי הנייר יושבות על הגב שלך כסלעים משביתים.

ואז כשאתה בא להחזיק את הנשק – הלא הוא ההגיון שלך – ולהביא את המשימה הראשונה אל סופה:

הידיים והרגליים שלך לא זזות לשם.

'כמה מפתיע, זה כי יש עליו סלעים' – אתה חושב בתור קורא, מנקודת מבט חיצונית.

אבל כשהסלעים נמצאים ממש עליך, כלל לא מורגש שהם שם. אולי זה בגלל שאלו סלעים רכים, כמו שבע שמיכות ששוכבות עליך ביום חורפי. למה שתרצה לקום? עזוב לקום, אפילו להתהפך על הבטן גורם להזיע.

ואז אתה נעלם אל העולם שלך, הרחק מכאן.

בהיה בקיר. מקלחת הרת מחשבות. גלילה אינסופית ברשת חברתית. משחק במחשב.

או סיפוק אחר שגורם לך להרגיש שקיבלת את הפרס שרצית.

אושר רגעי.

ואז תלך לישון.

ותקווה שלמחרת תצליח במלחמה.


אולי המלחמה הזו מטופשת, כמו כל המלחמות.

אולי אתה לא צריך למרוד באינטואיציה שלך.

אולי אתה לא שם לב שזה אתה שמורד באינטואיציה שלך בעצם על ידי כך שאתה בוחר להילחם בקרב שאי־אפשר לנצח בו.


אולי היום, במקום למקם את הדברים 'החשובים' אך מרוקני המוטיבציה בראש הרשימה, תעשה מה שבא לך.

זו גישה חדשה, לא?


קח את הכלי שמתחשק לך להחזיק. דף וכלי כתיבה. מקלדת ועכבר. גיטרה ומפרט.

וברגע שתתחיל ליצור משהו משלך, ותתחיל למרוד במלחמה נגד המשימות 'החשובות', יקרה משהו מאוד צפוי.

אתה תרגיש רע עם עצמך.

כלומר, יעלו בך מחשבות שעליך לבצע דברים אחרים 'חשובים והגיוניים'.

אולי הם באמת הגיוניים – כמו ללכת לישון, כי השעה 5:00 בבוקר. או לעבוד על הפרוייקט החשוב שעלייך לסיים עבור הלקוח.

אבל תתעלם – כי כבר הוכחת לעצמך בעבר שהסלעים האלה כבדים עבורך. אז אל תתפתה להניח אותם על עצמך בטיפשות.

במקום זה, תמשיך ליצור.

רק לעוד כמה רגעים.

עד שיגיע סיפוק והתרגשות מהיצירה החדשה שלך.


והנה היא הגיעה.

ופתאום תקלוט שהזזת את הידיים שלך בהרמוניה מדוייקת עם הדמיון שלך.


ואז וודאי תרצה לכתוב על זה, אני מנחש. אז תכתוב על זה.

בדיוק כמו עכשיו.


הטעות שנפלת בה בעבר היא שבמקום להקשיב לעצמך, אתה מקשיב ל To-do-list שלך – איפה שעלולים להרדים אותך סלעים.

אז אולי, היום, אל תקשיב ל To-do-list הזה שלך שמונח יפה על השולחן.

אפילו שאין בזה שום טיפת הגיון.

ובעצם, יש בזה המון הגיון:

To-do-list יכול להיות נכון ברגע שהוא נכתב.

אבל מי אמר שהוא נכון לרגע זה, עכשיו?


אז תקשיב לעצמך של עכשיו, לא לעצמך שבעבר.

ברגע שתתחיל לעשות זאת, ההגיון יכנס למקומו באופן טבעי.

To-do-list נועד כדי שתזכור לעשות דברים. לא כדי לתת לך הוראות.

אתה נותן ההוראות.


טוב, כמעט סיימנו כאן.

עכשיו ענה על השאלה הבאה ואז תן לעצמך הוראה לבצע את הדבר שקפץ לראשך.


מה בא לך לעשות?

דברים שאני כותב, סיפורים מחיי היומיום שלי

2 מחשבות על “מכתב לעצלן שעובד קשה

  1. זה מדהים ומושלם!!!
    אני ממש אהבתי את זה ואני חושבת שצריך לקרוא את זה מדי פעם כדי לשחרר לחץ מעבודה ולימודים….
    תודה!
    אתה אלוף!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?