בימים האחרונים אני מוצף בעבודה.
זה טוב, זה אומר שיש לי ביקוש ושכנראה אני עושה עבודה טובה, אם ממשיכים לחזור אליי.
אין לי תלונות.
אבל בעצם, יש לי תלונות.
או יותר מדוייק, יש 'לאלרון העובד' תלונות.
והוא שומר אותם לעצמו.
וכך מתחילה מרידה.
במקום לשבת ולסיים את פרוייקט 42 שהבוס ציין במפורש שהוא חשוב וצריך לבצע אותו, אלרון העובד בוחר לעשות את פרוייקט אחר, שהוא יותר מושך בעיניו.
יכול להיות שהפרוייקט האחר הזה הוא חשוב ויכול להיות שלא.
אבל זה לא משנה את העבודה היחידה –
אם היה לאלרון העובד אפשרות להתפטר, הוא היה עושה את זה. הוא לא נהנה בעבודה שלו.
הגיע הזמן לעשות ישיבת צוות.
במקלחת.
אלרון העובד: "בוס יקר, אתה נותן לי יותר מדי דברים לעשות! אין לי זמן לעצמי. אני רוצה לרקוד את השיר הזה, ללמוד את הדבר הזה שתמיד רציתי לדעת ולהראות לכולם את הדברים הטובים שמתחבאים לי במגירה. תאמין לי אתה תאהב אותם גם וזה יעשה לך טוב כשתראה אותם גמורים."
אלרון הבוס: "אני מבין, אבל אתה הבטחת שתסיים את פרויקט 42".
אלרון העובד: "נכון, נכון…"
אלרון הבוס: "אז אתה תעבוד על פרויקט 42?"
אלרון העובד: "טוב בסדר".
וכך מסתיימת לה השיחה.
ואז אלרון העובד חוזר לעשות את הפרוייקט האחר.
כאילו הבוס לא רואה.
כעבור יומיים, מצלצלים לאלרון הבוס ושואלים אותו "מה קורה? איפה פרוייקט 42 עומד?" ואלרון הבוס, עם הטלפון צמוד לאוזן, רואה את אלרון העובד משחק לו על השטיח עם צעצועים צבעוניים. ממש ילד.
אלרון הבוס: "אלרון העובד, בוא לפה! מה קורה עם פרוייקט 42?"
אלרון העובד: "אה כן, אתה מבין, היה חשוב לי לדאוג לאכול היום טוב ולהתאמן, אתה יודע, זה גם בשבילך".
אלרון הבוס: "תודה רבה שאתה דואג לגוף שלנו, אבל מה אני אמור להגיד ללקוח בדיוק??"
אלרון העובד עוזר אומץ ואומר:
"בוס, אני רוצה להתפטר".
אלרון הבוס: "גם אני רוצה להתפטר".
הם מחייכים בהדדיות.
שקט.
אבל הבעיה עדיין שם.
מה עושים? הם חושבים.
אלרון הבוס מבין שהוא צריך לעשות עבודה טובה יותר בתור בוס. הוא כנראה לא מקשיב לעובד שלו וצריך להבין מה הבעיה שלו.
הם קבעו פגישה נוספת במקלחת.
בוס: "מה אתה מרוויח מזה שאתה לא עובד על הפרוייקט?"
עובד: "הו!! כל כך הרבה… אני עושה כל כך הרבה דברים שכיף לי לעשות, שהם מאתגרים אותי ובו זמנית פותרים לאנשים בעיות. אה, כן, וזה גם מביא לך הכנסה, תאמין או לא".
בוס: "כמה?"
עובד: "פחות או יותר כמה שאתה מרוויח על פרוייקט 42".
בוס: "וואלה".
עובד: "כן! הנה תראה, הנה הוכחה… בחודש כך וכך עשיתי בלה בלה בלה, זה היה ממש כיף לי ואתה רואה פה שנכנס כסף?"
בוס: "וואו, אתה צודק".
העובד מתלהב. הבוס מעכל לאט לאט שאולי פרוייקט 42 הוא לא הפרוייקט שהיה צריך לקחת על עצמו. אבל הוא התחייב כבר, זו בעיה.
בוס: "אני אגיד לך מה. אני מאוד רוצה שתמשיך עם הפרוייקטים שאתה רוצה לעשות, ואתה באמת מראה ומוכיח לי שהם באמת תורמים לנו. והייתי רוצה שזה כל מה שתעסוק בו בעתיד."
עיני העובד מתחילות לנצנץ ולזרוח.
בוס: "אבל… אתה חייב לסיים את הפרוייקט שהתחייבתי אליו, אתה מבין? בסופו של דבר, זה בשבילך גם, אתה תרגיש רע אם פשוט תקום ותלך, תמעל באמון של אנשים שסומכים עלייך, אתה מבין את זה, נכון? ולא היית רוצה שיעשו את זה לך".
עובד: "אתה צודק… אבל איך נעשה את שניהם ביחד? זה אפשרי?"
בוס: "בוא נחשוב… איך אתה יכול לעשות את זה אפשרי?"
עובד: "טוב… אולי אני יכול לעשות שעה על פרוייקט 42 ושעה על פרוייקט שלי? ככה לסירוגין".
בוס: "האם אתה תרגיש שאתה יכול לעשות את זה?"
עובד: "טוב, אולי אתחיל ב־30 דק' על פרוייקט 42 ואז שעה על הפרוייקט שלי…"
בוס: "ואיך זה נשמע לך?"
עובד: "נשמע לי ריאלי".
בוס: "וכך תמשיך לסירוגין, עד שתסיים את פרוייקט 42, נכון?"
עובד: "כן, נשמע לי אפשרי ואפילו הוגן".
בוס: "יופי. אז יאללה לעבודה!"
העובד מחייך.
הם מסיימים את המקלחת.
העובד חושב לעצמו: "אוי… אבל ממה אני אתחיל? פרוייקט 42 כל כך גדול… יש כל כך הרבה דברים לעשות בו…"
….
"טוב. יש לי רעיון. אני אתכנן את הפרוייקטים בטווח של חצאי שעה. אז מה אני עושה בחצי השעה הקרובה?"
העובד מתחיל לעשות רשימה.
2 פריטים.
זה מספיק.
עכשיו מה הפרס?
בשעה הראשונה: הפרוייקט שלי, משימה א'.
בשעה השניה: הפרוייקט שלי, משימה ב'.
3…2…1…GO.
אני נקרעת מצחוק…
גם אנחנו