שקט, מחשבות! שקט, אנשים!

אז היה את ההוא־וההוא, ההיא וההם, כולם רוצים משהו ממני.

חבל שאני לא תמנון, הייתי יכול לעבוד על הרבה דברים במקביל.

או לפחות הייתי יכול להפליץ דיו שחור וסמיך וכך כולם היו מתרחקים ממני.


לפני שבועיים החלטתי סופית.

אני לא עושה כלום מלבד הפרוייקט הזה, עד שהוא עף לי מהידיים.

אמרתי 'לא' לאנשים. זה הרגיש לא נעים אבל בבטן התחושה הייתה נכונה.

עבדתי קשה.

מרגע ההתעוררות עד חצות המחר – כמובן עם פיפי בין לבין – דמיינתי ותכננתי, למדתי ופעלתי, תכנתתי ועיצבתי, אבל הכל בנושא הפרוייקט הזה ובלבד.

רגע אחד היה מתסכל וברגע השני התמלאתי גאווה וכיף, הלוך ושוב בין הרגעים.

ככה זה לעבוד על פרוייקט כל־כך גדול, שלא יסתיים גם בשבוע או חודש רצוף בעבודה.

לסיכום: היה הספק יפה ואפילו מרשים, אני קרוב לסיום.


לאחר כשבוע מאז, עם אנדרנלין בשמיים וגוף מחומם ומוכן לכל, ראיתי את קו הסיום הולך ומתקרב אליי. אבל החלטתי שבא לי לשנות מסלול משביל מהמרתון הזה אל עבר השיחים הלא־קשורים. החלטתי לקפוץ לחברה טובה ולישון אצלה.

היה כיף אצלה ולמעשה גם די פרודוקטיבי. הבאתי את הלפטופ שלי ועבדתי על משהו אחר. באמת ובתמים הרגשתי התקדמות, ואכן הייתה התקדמות – אבל מדובר במרתון אחר, בארץ רחוקה בלי קשר קלוש אל הריצה הקודמת. פרוייקט שונה לחלוטין.

כשסיימתי לרבוץ אצלה וחזרתי הביתה – עדיין לא קולט באמת אבל בהחלט חש את זה – התעייפתי מלרוץ.

בעודי תשוש ומבולבל, כבר לא רואה שום קו עצירה מולי – ואפילו לא בטשטוש – משהו היה לי חסר. אפשר להגיד שהיה לי משעמם, אפילו.

מה אני מחפש?


בטבעי שלי, כשיש וואַקוּם של מחשבות, הראש מתמלא באופן מיידי באחד משתי דברים: או במחשבות ביקורתיות ושליליות שמקורן לא ידוע, או ברעיונות עזים ליצור משהו. גם אם אכנס לסיפריה הבינלאומית עם דממה מחמירה, אין פה שקט אף פעם.

גלשתי וגלשתי. רק למצוא כבר את הדבר הזה שאני מחפש.

החֶל ב־'חחחח איזה סטורי מצחיק!' באינסטגרם, עַבוֹר ב'תמיד רציתי לדעת איך עושים אפליקציה עם נוטיפיקציות' בגוגל וכַּלֶה ב־'חייה של הדוגמנית שמרצה בטד? ברור שזה מעניין אותי. איזה תגובות חסרות טאקט, אלוהים ישמור.' ביוטיוב.

אבל לא מצאתי.

הראש עמוס כמו קומת שירות הלקוחות בבזק, אבל למרות זאת הבנתי בלי מילים שאני צריך להפסיק לחפש. יצאתי לטיול לילי. כולה 3 בלילה, נורמלי לגמרי.

איפה אתה? מה אתה בכלל?

'שקט', אמרתי לעצמי.

'לא מחפשים עכשיו. עכשיו אתה לא בן אדם, אתה חתול. תתעניין במה שקורה סביבך ברחובות החשוכים וזהו.'

אחרי כמה דקות של 'היי, איזה טקסטורה מחוספסת יפה יש לארון החשמל' ונגיעה ונסיגה מ־קומת שירות הלקוחות שלא מפסיקה להרעיש, חשבתי על כמה דברים, מרובים ברעיונות וכן גם בתמונות מעוותות.

מירקרתי את חלקן על־ידי חזרה יזומה במחשבה עליהן כל כמה דקות, בעודי מאלתר באינטואיטיביות את הדרך הביתה. יצאתי בלי פלאפון, בכוונה.

הבנתי מה אני מחפש. והכל בזכותו.

חכם, החתול הזה.


מטרה, אחי.

כאן מדובר ב־'אחי' מהסוג שכן תואם בדם.

הוא אמר לי "הכל מתחיל ונגמר במטרות", באחת משיחות מלאות התסכול שלי איתו.

הוא לא אמר לי את זה עכשיו, דיברנו על זה בעבר, אבל המשפט הזה קפץ למוחי. כמה שהדבר נכון.

חבל ששכחתי דבר כל־כך בסיסי.


כשחזרתי הביתה לקחתי את פיסת הנייר הקרובה, פצחתי ב־To-do-list וניסיתי לנסח באופן הכי מתומצת את הרעיונות שמירקרתי, לפי הסדר האקראי שבו הן קפצו לי לראש.

אחת מהן הייתה לכתוב את המאמר הזה, כמובן.

וכך נולדת מטרה.


בעודי כותב את השורות האלה, קלטתי משהו נוסף.

מאוד שקט פה.

כשאני נכנס לעשייה שדורשת ריכוז, נעלמת מהעולם חברת בזק וחדרי שירות הלקוחות דוממים.

בידיעה זו אפסיק לכתוב ואעבור למשימה הבאה – ייתכן והיא לעצב את המילים 'אני רוצה להיות חתול' ולהעלות בתור פוסט לאינסטגרם – ואולי היא לישון.


עריכה מאוחרת: בעקבות מייל מודאג (תודה נאוה 😊), רק רציתי לציין שסיימתי את הפרוייקט ההוא בהצלחה. כל דבר בעיתו!

דברים שאני כותב, סיפורים מחיי היומיום שלי, , ,

2 מחשבות על “שקט, מחשבות! שקט, אנשים!”

  1. אחי, אני חייב להגיד את זה זה פשוט פורץ בי:
    אתה אדם מבוזבז!! אני קראתי הרבה פוסטים באתר,(ויש כנראה עוד הרבה…) ואתה פשוט כישרון! יוצר, משורר, איש מחשבים, גאון,
    ואוו! התרשמתי.

    1. תודה עילאי! ריגשת. מאיזה מקום התחברת לפוסט? מוזמן לשתף אותי כאן או בפרטי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?