התכנית שנכשלה

אחרי ששחררתי את פונט "חיבוק" בנובמבר 2021 וקיבלתי אין ספור פידבקים חיוביים, הגיחה לראשי הברקה. רעיון לתכנית חדשה – שירות ומוצרים חדשים שאני יודע שהלקוחות שלי יאהבו. התכנית תוכננה לצאת לפועל ב2/1, ביום ההולדת שלי, בשנת 2022 (חודשיים קדימה).

התכנית הזו הייתה אמורה לשאוב את מירב תשומת ליבי בשנת 2022 והמשמעות היא שלא יהיה לי זמן לפרוייקטים אחרים, אצטרך לדבוק בה. נשמע מגביל, אבל שמחתי מאוד, כי אלה דברים שהייתי רוצה להצליח לעשות ואני פשוט מתעצל, אז מצאתי את הדרך שתיתן לי מוטיבציה – דדליין חיצוני.

בעצם אצור לעצמי תשתית שבה אנשים קונים ממני מוצרים עוד לפני שאני מסיים אותם, וכך יהיה לי תמריץ לעבוד. זה עבד לי בעבר כמה פעמים, אז יש לי הצדקה להאמין שזה יעבוד לי שוב, במיוחד שההצעה כזאת אטרקטיבית.

הייתי מרוצה מהרעיון עד כדי כך שהחלטתי להקריב את חיי הנוכחיים, עד סוף שנת 2021, לטובת שני דברים עיקריים:

  1. סגירה של דברים קודמים והבטחות ישנות על מנת שאוכל לצאת לדרך בשנת 2022 מרוכז ומפוקס.
  2. הכנת התשתית כך שהתכנית תוכל לצאת לפועל.

הדברים כללו פעולות שלא קשורות ישירות לתכנית:

  • לשאוף להביא את תיבת המיילים מ־650 ל־0 הודעות בדואר הנכנס.
  • להודיע ללקוחות של שירותי בניית אתרים שאני לא יכול לקחת פרוייקטים חדשים בשנה הקרובה.
  • לסיים את אפליקצית המשחקים שיצרתי עבור העמותה שאני מתנדב בה.
  • לקיים הבטחה של השלמת מיתוג ללקוחה.

וגם פעולות שקשורות באופן ישיר לתכנית:

  • לעשות סקר עבור כמה לקוחות שאני סומך עליהם ולשמוע מה הם חושבים על הרעיון.
  • ליצור את דף ההצעה, עם הסבר על השירות החדש.
    • זה כלל לכתוב ולנסח את דף המכירה
    • לעצב אותו למובייל ולמחשב
    • לתכנן באיזו פלטפורמה ושיטה לבנות אותו
    • להתחיל לתכנת אותו
  • לתכנת תוסף חדש מאפס באתר שלי, אשר יאפשר למכור ולספק את השירות החדש.
  • לעבור לחברת סליקה אחרת אשר שתאפשר פונקציה קריטית שלא התאפשרה לי לפני כן.
    • כדי למצוא חברה כזו, נדרשתי לבצע עשרות שיחות טלפון ולקבל הצעות מחיר, לשאול בקבוצות פייסבוק ולהתייעץ עם המון אנשים.
    • לאחר שמצאתי כמה חברות כאלה, הייתי צריך לעשות הערכה ולראות עם איזו מהן אני הולך.
    • ואז להעביר את התשתית הקיימת באתר שלי, לעצב את דף התשלום מחדש, לעשות בדיקות שהכל עובד כמו שצריך.
  • להתייעץ עם אנשים לגבי הנוסח.

למעשה, כל הדברים שכתבתי כאן, עברו וטופלו, אחד אחד, אפילו אם לא ב 100% כי אין דבר כזה בעולם, אז ב־80%.

זה כל מה שהתעסקתי בו בחודשיים האחרונים.


ואז, יומיים לפני ההשקה – ב־29/12/2021, כששיא הלחץ בעיצומו כדי להשלים הכל – תפסתי רגליים קרות.

היו כל מיני דברים בחיים שלי שגרמו לי לעשות ויתורים.

כעסתי על עצמי ועל הסיטואציה. הייתי מאוד מתוסכל מכל העניין.

כל מיני אנשים שרציתי לפגוש, דחיתי. כל מיני אירועים שיכולתי לבוא אליהם, הברזתי.

הכל לטובת 'סיום הפרוייקט'.

לקחתי לעצמי כמה רגעים, התעלמתי מכך שהם מלווים בהמון הלקאה עצמית וניסיתי להיות כן עם עצמי.

ואז הבנתי פתאום, אוי. בעצם, זה לא 'סיום הפרוייקט'. לא תהיה רגיעה, זה רק יהיה יותר גרוע, זה יתפוס אפילו יותר מתשומת ליבי.

התחלתי לשאול את עצמי – מה מניע אותי בכלל?

למה אני עושה את זה?

אני אמור לראות סרט עם המשפחה עכשיו.

אני אמור לפגוש חברים עכשיו.

ובמקום זה מעסיק אותי ה־פרוייקט החשוב'.

הגעתי למסקנה, שפחדתי ממנה מאוד:

זה גדול עליי.


כעסתי על עצמי. ככה אני מוותר לעצמי?

אני לא עושה לעצמי הנחות?

כן, זו תהיה שנה קשה עבורי, שנת 2022, אבל היא תהיה מתגמלת ביותר.

ואז הבנתי מחדש – מה שמניע אותי זה לא תגמול כספי. זה אף פעם לא היה.

כן, כסף זה חשוב, אבל החיים חשובים לי יותר.

הרגשתי טיפש.

הרגשתי אשמה, כי כן חיכיתי 'לרגע האחרון'. למעשה, היו לי המון חלונות במהלך החודשיים האלה, אבל בחרתי לראות סרטים ולעשות דברים אחרים בזמן הזה.

האם אני מצטער על זה? אני חושב שלא, אבל מצד שני, כן הייתי צריך לאכול את הכובע אחר כך.

בימים האחרונים עבדתי כל כך הרבה, זה כל מה שהעסיק אותי. לסיים דברים, ולגרום לזה לקרות.

אפילו סיפרתי לעוקבים שלי באינסטגרם שאני הולך לעשות השקה מטורפת, הרמתי את בר הסקרנות כל כך גבוה.

ועכשיו אני הולך לוותר על זה.

מרגיש טיפש. אבל לפחות אני כן עם עצמי.


עברו כמה רגעים.

ופתאום קלטתי, בצחוק גדול.

השגתי את המטרה שלי.

רגע, מה?

אם מסתכלים על זה בצורה גבוהה יותר, המטרה היא לא 'להוציא את התכנית לפועל'.

למעשה, היא 'לדאוג לכך שאוכל בשנת 2022 ליצור מה שאני באמת רוצה ליצור'.

וזה אומר להשלים דברים קודמים, ולסיים דברים שהבטחתי לסיים ולהפחית מכמות המשימות הקיימת שלי. לומר לא לדברים אחרים שלא באמת הייתי רוצה לעשות.

החודשיים האלה נתנו לי את זה. זה כל מה שעשיתי בחודשיים האלה.


אז לא, בשנת 2022 אולי לא אוציא לפועל את התכנית המשוגעת שלי בתחילת השנה.

אבל לפחות אני יודע בלב שלם, שאם ארצה להוציא תכנית כלשהי לפועל, יש לי את החופש לעשות את זה.

זה היה שווה לעבוד קשה בשביל החופש ליצור מה שאני רוצה.

חופש הוא היעד שבאמת היה שווה לדהור אליו.


כל שנותר עכשיו הוא לחשוב על תכנית חדשה, ריאלית יותר, שתשתלב בחיי היומיום שלי ועם זאת עדיין תדרבן אותי ליצור ולא לדחות דברים לנצח נצחים.

יש לי כמה רעיונות בראש, אבל אני אמשיך להתבשל עם זה.

שתהיה לנו שנה של החופש לבחור.

דברים שאני כותב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?