רצון: הצבת גבולות אישיים

כל חיי ראיתי עצמי כמרדן. הילד שלא הולך לישון מתי שאמור, הנער שהגיע כל בוקר באיחור לכיתה ולא סיים בגרות (מתוך בחירה), החייל שסירב לתפקיד עד שהגיע לאן שכן רצה, העצמאי בלי תואר שלא היה שכיר מעולם.

במשך כל 29 שנות חיי, ראיתי את היתרונות בלהתעלם מגבולות של אחרים – ראיתי את זה בתור אתגר. זה פיתח אותי למי שאני היום. אבל עם מרדנות נגד גבולות, והתבגרות (מנטלית ופיזית), מגיעות בעיות שלא תמיד היו שם.

פתאום אני מקבל צרבות שנמשכות יומיים, אם אני מרשה לעצמי לאכול פיצה שומנית לפני השינה.

הבירוקרטיה תמיד בשעות הבוקר, והורים בגילי, חלקם עם ילדים, לא יכולים לקבוע איתי פגישה לפעמים לקבוע איתי פגישות כשהילדים בבית הספר. דברים כאלו לא מתאפשרים כשאני נשאר ער כל הלילה וקם ב־3 בצהריים.

ברגע שהחלטתי לאהוב את הגוף שלי וללכת למכון בעקביות – שזה דבר נפלא – אבל עם אכילה מאוחרת ושינה לא עקבית, הוא החזיר לי במחלה שקיבעה אותי למיטה למשך שלושה יממות.

בילדותי חשבתי שהגוף נגדי, ומחיתי. ״למה צריך לישון ולאכול בכלל?; אם הייתה לי אפשרות לוותר על שינה ועל אוכל כל החיים, הייתי בוחר בזה״. מחשבה נבונה של ילד תמים שרוצה להמשיך לעשות ולעשות. מחשבה הגיונית בהתחשב לכך שחונכתי שאני לא גופי, אלא משהו חסר־גוף שנמצא בתוך גוף ומשחק את משחק החיים.

אז שיחקתי את משחק החיים איך שידעתי – והתעלמתי מגבולות שלא הפריעו לי. זה עבד נפלא, עד שהם התחילו להכאיב.

אני כותב את זה ב־3:28 לפנות בוקר, עם טאב פתוח של הרצאת TED שנקראת ׳Sleep is your superpower׳ באורך 20 דק׳ שבא לי לשמוע, יחד עם מחשבה שעליי לישון כי אני ייטיב עם עצמי, עם גיחוך קל על עצמי – עד כמה הרגלתי את עצמי להתעלם מהגבולות ולהעדיף לכתוב את המאמר הזה.

אבל אני מבין שאני רוצה לשחק טוב יותר. אני רוצה פחות לסבול.

אולי אם אתן תוקף באמצעות מילים חומלות, לאט לאט יגיע השינוי.

היום אני כבר אדם בוגר.

האיום נעלם.

אין יותר אמא שתנבח עליי לישון.

אין יותר מנהל שיגיד לי להפסיק לאחר.

אין יותר מפקדים שיגידו לי מה לעשות.

והבוס שלי – אני עצמי – נטול גבולות.


הרצון שלי:

להגדיר מחדש גבולות בתור חבר תומך, ולא בתור ׳פחד מאובדן שליטה׳.

להציב גבולות עצמיים, להתנסות בהם, ולהגמיש או לבטל אותן לפי הצורך והרצון שלי.

אם בעבר התפתחות הוגדרה בתור לדלג על גבולות, היום ההתפתחות תהיה לשלב אותן בחיים שלי מתוך בחירה אסטרטגית.

דברים שאני כותב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסט בהפתעה?